סיור מודרך בשעה 8:30 – טיול אופניים -בהדרכת ערן דורון ראש המועצה רמת נגב .
לחץ כאן להרשמה
נקודת מפגש: חניון הרועה
האנדרטאות במצד צין לזכרם של איתן מינץ ז"ל – ממייסדי שדה בוקר, נהרג יחד עם 4 חבריו בדרך ל"סלע האדום" בפטרה, ושל נועם ברנע ז"ל – לוחם בקבע של היחידה לסילוק פצצות, נפל בפעילות מבצעית ממטען חבלה לרגלי הבופור בדרום לבנון.
איתן מינץ ז"ל– הישראלים הראשונים שחצו את הגבול לפטרה היו רחל סבוראי ומאיר הר ציון במאי 1953. מספר חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1953, יצא איתן מינץ עם עוד 4 חברי פלמ"ח אל עבר עתיקות פטרה. ביום חמישי, ט"ז באלול תשי"ג, 27.8.1953, חמשת ההולכים נתקלו בכוח ירדני לאחר שעברו לשטח ירדן והחמישה נורו ונהרגו במקום. קיימת השערה שאיתן הוכש על ידי נחש ארסי ועקב כך הסגירו עצמם לידי הירדנים בביר מדכור לצורך קבלת עזרה. לצער כול הנוגעים בדבר, הירדנים ירו בהם במקום לסייע בעת צרה. בסוף אוגוסט הוחזרו גופותיהם מירדן. המשורר נתן יונתן, שהיה שכנם של משפחת מינץ, כתב לזכרו של איתן שיר: "על מות לנער". לזכרם הוקם אתר "ההולכים לפטרה" בערבה.
נועם ברנע ז"ל – העלייה האחרונה של נועם ללבנון התבצעה כשבועיים לפני השחרור. הוא לא היה חייב בה, אך הרגיש חובה מוסרית לעלות וללוות את הצוות הצעיר והבלתי מנוסה, ולקחת על עצמו את האחריות לפעילות המבצעית. ביום כ"ו בניסן תשנ"ט (12.4.1999), בשעה 16:29, נפל נועם במהלך פעילות מבצעית בלבנון, חמישה ימים בלבד לפני תום שירות הקבע שלו ושחרורו מצה"ל. צוות היחידה התבקש לבדוק זירת מטעני חבלה שהתפוצצו במהלך פתיחת ציר מספר ימים לפני- כן סמוך למוצב הבופור. הכוח לא היה מודע לעובדה כי בדרך אל הזירה, במרחק עשרות מטרים ספורים מן המוצב הניחו אנשי החיזבאללה מטענים בחסות החשכה. נועם, שנטל על עצמו את הפיקוד על ביצוע המשימה, עצר זמן קצר לפני נפילתו והסיג לאחור קבוצת חיילים שהיו בעקבותיו, ובכך מנע אסון גדול אף יותר. על דש חולצתו ענד כפתור שנתנה לו אימו טרם צאתו: "לצאת בשלום מלבנון". בן עשרים-ואחת היה בנופלו. רב סמל נועם ברנע הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
איתן מינץ ז"ל
סיפור נפילתו של איתן מינץ, ז"ל: הישראלים הראשונים שחצו את הגבול לפטרה היו רחל סבוראי ומאיר הר ציון במאי 1953. מספר חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1953, יצא איתן מינץ עם עוד 4 חברי פלמ"ח אל עבר עתיקות פטרה. ביום חמישי, ט"ז באלול תשי"ג, 27.8.1953, חמשת ההולכים נתקלו בכוח ירדני לאחר שעברו לשטח ירדן והחמישה נורו ונהרגו במקום. קיימת השערה שאיתן הוכש על ידי נחש ארסי ועקב כך הסגירו עצמם לידי הירדנים בביר מדכור לצורך קבלת עזרה. לצער כול הנוגעים בדבר, הירדנים ירו בהם במקום לסייע בעת צרה. בסוף אוגוסט הוחזרו גופותיהם מירדן. המשורר נתן יונתן, שהיה שכנם של משפחת מינץ, כתב לזכרו של איתן שיר: "על מות לנער". לזכרם הוקם אתר "ההולכים לפטרה" בערבה.
האנדרטה: האנדרטה הוקמה סמוך למיצד צין, וצופה על הדרך לפטרה דרך מעלה צין אל הרי אדום. האנדרטה בנויה כגל אבנים ושוקמה על ידי צוות שימור של רשות הטבע והגנים וביס"ש שדה בוקר. על לוח הזיכרון חקוקה באבן הכתובת "לזכר חברנו איתן מינץ ז"ל, שנפל בדרך לפטרה עם ארבעה מחבריו בתשי"ג, קיבוץ שדה בוקר".
אודות איתן מינץ, ז"ל: איתן נולד בשנת תרצ"א – 1931 בפתח תקוה וגדל בכפר מעש. למד בבית חינוך לילדי עובדים "הס" בפתח- תקוה ובבית הספר התיכון "ברנר". היה פעיל בתנועת "הנוער העובד". בהיותו בן שש עשרה עבר ללמוד בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל", משם התגייס לפלמ"ח ולאחר מכן חזר וסיים את לימודיו בשנת 1950. בפלמ"ח שרת בגדוד הראשון של חטיבת יפתח, יחד עם חבריו להכשרת גבע. בפברואר 1950, עם תום לימודיו יצא לסיורים ברחבי הארץ כשהוא סוקר וממפה את קרקעותיה. ובשנת 1951, בעקבות פרויקט מיפוי קרקעות הנגב ותכנון לפיתוח מקורות המים, הצטרף לקבוצת מקימי שדה בוקר. הוא המשיך לעסוק בעבודות מיפוי הנגב כחבר באגף לשימור הקרקע של משרד החקלאות. איתן הצטיין בהליכה כסייר, והשתוקק להכיר מקומות ואזורים חדשים. ביום חמישי, ט"ז באלול תשי"ג, 27.8.1953, במהלך טיול הרפתקני אליו הצטרף נהרג. איתן היה בן 22 בנופלו. הותיר הורים ושני אחים, ניר וחגי. אחיו של איתן, ניר, קרא לבנו שנולד – איתן.
נועם ברנע ז"ל
סיפור נפילתו של נועם: העלייה האחרונה של נועם ללבנון התבצעה כשבועיים לפני השחרור. הוא לא היה חייב בה, אך הרגיש חובה מוסרית לעלות וללוות את הצוות הצעיר והבלתי מנוסה, ולקחת על עצמו את האחריות לפעילות המבצעית. ביום כ"ו בניסן תשנ"ט (12.4.1999), בשעה 16:29, נפל נועם במהלך פעילות מבצעית בלבנון, חמישה ימים בלבד לפני תום שירות הקבע שלו ושחרורו מצה"ל. צוות היחידה התבקש לבדוק זירת מטעני חבלה שהתפוצצו במהלך פתיחת ציר מספר ימים לפני- כן סמוך למוצב הבופור. הכוח לא היה מודע לעובדה כי בדרך אל הזירה, במרחק עשרות מטרים ספורים מן המוצב הניחו אנשי החיזבאללה מטענים בחסות החשכה. נועם, שנטל על עצמו את הפיקוד על ביצוע המשימה, עצר זמן קצר לפני נפילתו והסיג לאחור קבוצת חיילים שהיו בעקבותיו, ובכך מנע אסון גדול אף יותר. על דש חולצתו ענד כפתור שנתנה לו אימו טרם צאתו: "לצאת בשלום מלבנון". בן עשרים-ואחת היה בנופלו. רב סמל נועם ברנע הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
האנדרטה :האתר הינו מצד ארכיאולוגי מהתקופה הביזנטית. שיקומו של האתר נעשה בעזרת משפחת הנופל, אשר רצו להנציח את זכרו באמצעות מפעל חינוכי שישקף את הוויתו כאדם אוהב טבע וטיולים וכאיש ידיעת הארץ. בחזית האתר סלע אבן גדול ובהיר בו מוטבעת פלטת ברזל כהה. על הפלטה רקועים פרטי הנופל ולצידם, באותיות שחורות, כתובת: "האתר שוקם בסיוע משפחת ברנע וחברים לזכרו של נועם אהובנו, שנפל בלבנון בכל יפעת זיו עלומיו בערב יום השואה והגבורה 12.4.1999". ההנצחה ביוזמת משפחת הנופל ואנשי מדרשת בן-גוריון. בוצעה בשנת 2000 בשיתוף רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות.
אודות נועם ברנע, ז"ל: נועם היה איש אוהב טבע, טיולים וידיעת הארץ, והתבונן בעניין עצום בכל פרח ולטאה, תוך שהוא חדור מוטיבציה להקדים את כולם, ולהגיע ראשון ליעד הבא. לימודיו החלו בבית-הספר היסודי 'סירקין' בחולון. ובהמשך התקבל לכיתת המחוננים של בית-הספר 'א.ד. גורדון' בחולון. כבכל מקום שהגיע אליו, השתלב נועם גם כאן בקלות ובמהירות. השתתף בחוגי העשרה שונים – שחמט, טניס, כתיבה יוצרת, ספורט ועוד. עם סיום בית-הספר היסודי המשיך נועם לבית-הספר התיכון 'אילון' בחולון. חייו התנהלו באינטנסיביות עצומה. נוסף ללימודיו בבית-הספר, היה פעיל ביוזמות בית-ספריות וכן בנוער 'מרץ', היה חניך ואחר-כך מדריך בתנועת הצופים בחולון, השתתף בחוג סיור של החברה להגנת הטבע, שיחק כדורעף חופים, עשה סנפלינג, עסק בצלילה ובילה עם חבריו הרבים. הוא התפתח לעלם חמודות, נער יפהפה עם תאווה גדולה לחיים, שחוש הצדק שלו בהיר ומחודד, בסוף יולי 1995, התגייס נועם לצה"ל, התנדב לקורס טיס אך נפסל אחרי ה'צ'קים'. בעקבות אחיו הגדול, ביקש גם הוא להתקבל ליחידה לסילוק פצצות, יחידה יוקרתית בצה"ל. לאחר שסיים בהצלחה את קורס ההכשרה ליחידה, והפך ללוחם ביחידה לסילוק פצצות, היה נועם גאה מאוד וחדור מוטיבציה. משקלו ויוקרתו ביחידה טיפסו ועלו עם הזמן. נועם ניחן בתכונות רבות אשר סייעו בידיו להיות דמות דומיננטית בפלוגה וביחידה כולה. מהן – כריזמטיות, יכולת אישית גבוהה, שאיפה לשלמות והקרנת ביטחון עצמי לסביבה כולה. בתפקידו כלוחם ביחידה, בלט נועם במקצועיותו ובנחישותו לבצע את המשימות אשר הוטלו על היחידה ועליו, תוך גילוי אחריות רבה.
נקודת מפגש לסיור אופניים מודרך: חניון הרועה
למגיעים עצמאית: מצד צין – כ-200 מטר מדרום לחנייה
סיור מודרך בשעה 8:30 – טיול אופניים -בהדרכת ערן דורון ראש המועצה רמת נגב .
לחץ כאן להרשמה
נקודת מפגש: חניון הרועה
האנדרטאות במצד צין לזכרם של איתן מינץ ז"ל – ממייסדי שדה בוקר, נהרג יחד עם 4 חבריו בדרך ל"סלע האדום" בפטרה, ושל נועם ברנע ז"ל – לוחם בקבע של היחידה לסילוק פצצות, נפל בפעילות מבצעית ממטען חבלה לרגלי הבופור בדרום לבנון.
איתן מינץ ז"ל– הישראלים הראשונים שחצו את הגבול לפטרה היו רחל סבוראי ומאיר הר ציון במאי 1953. מספר חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1953, יצא איתן מינץ עם עוד 4 חברי פלמ"ח אל עבר עתיקות פטרה. ביום חמישי, ט"ז באלול תשי"ג, 27.8.1953, חמשת ההולכים נתקלו בכוח ירדני לאחר שעברו לשטח ירדן והחמישה נורו ונהרגו במקום. קיימת השערה שאיתן הוכש על ידי נחש ארסי ועקב כך הסגירו עצמם לידי הירדנים בביר מדכור לצורך קבלת עזרה. לצער כול הנוגעים בדבר, הירדנים ירו בהם במקום לסייע בעת צרה. בסוף אוגוסט הוחזרו גופותיהם מירדן. המשורר נתן יונתן, שהיה שכנם של משפחת מינץ, כתב לזכרו של איתן שיר: "על מות לנער". לזכרם הוקם אתר "ההולכים לפטרה" בערבה.
נועם ברנע ז"ל – העלייה האחרונה של נועם ללבנון התבצעה כשבועיים לפני השחרור. הוא לא היה חייב בה, אך הרגיש חובה מוסרית לעלות וללוות את הצוות הצעיר והבלתי מנוסה, ולקחת על עצמו את האחריות לפעילות המבצעית. ביום כ"ו בניסן תשנ"ט (12.4.1999), בשעה 16:29, נפל נועם במהלך פעילות מבצעית בלבנון, חמישה ימים בלבד לפני תום שירות הקבע שלו ושחרורו מצה"ל. צוות היחידה התבקש לבדוק זירת מטעני חבלה שהתפוצצו במהלך פתיחת ציר מספר ימים לפני- כן סמוך למוצב הבופור. הכוח לא היה מודע לעובדה כי בדרך אל הזירה, במרחק עשרות מטרים ספורים מן המוצב הניחו אנשי החיזבאללה מטענים בחסות החשכה. נועם, שנטל על עצמו את הפיקוד על ביצוע המשימה, עצר זמן קצר לפני נפילתו והסיג לאחור קבוצת חיילים שהיו בעקבותיו, ובכך מנע אסון גדול אף יותר. על דש חולצתו ענד כפתור שנתנה לו אימו טרם צאתו: "לצאת בשלום מלבנון". בן עשרים-ואחת היה בנופלו. רב סמל נועם ברנע הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
איתן מינץ ז"ל
סיפור נפילתו של איתן מינץ, ז"ל: הישראלים הראשונים שחצו את הגבול לפטרה היו רחל סבוראי ומאיר הר ציון במאי 1953. מספר חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1953, יצא איתן מינץ עם עוד 4 חברי פלמ"ח אל עבר עתיקות פטרה. ביום חמישי, ט"ז באלול תשי"ג, 27.8.1953, חמשת ההולכים נתקלו בכוח ירדני לאחר שעברו לשטח ירדן והחמישה נורו ונהרגו במקום. קיימת השערה שאיתן הוכש על ידי נחש ארסי ועקב כך הסגירו עצמם לידי הירדנים בביר מדכור לצורך קבלת עזרה. לצער כול הנוגעים בדבר, הירדנים ירו בהם במקום לסייע בעת צרה. בסוף אוגוסט הוחזרו גופותיהם מירדן. המשורר נתן יונתן, שהיה שכנם של משפחת מינץ, כתב לזכרו של איתן שיר: "על מות לנער". לזכרם הוקם אתר "ההולכים לפטרה" בערבה.
האנדרטה: האנדרטה הוקמה סמוך למיצד צין, וצופה על הדרך לפטרה דרך מעלה צין אל הרי אדום. האנדרטה בנויה כגל אבנים ושוקמה על ידי צוות שימור של רשות הטבע והגנים וביס"ש שדה בוקר. על לוח הזיכרון חקוקה באבן הכתובת "לזכר חברנו איתן מינץ ז"ל, שנפל בדרך לפטרה עם ארבעה מחבריו בתשי"ג, קיבוץ שדה בוקר".
אודות איתן מינץ, ז"ל: איתן נולד בשנת תרצ"א – 1931 בפתח תקוה וגדל בכפר מעש. למד בבית חינוך לילדי עובדים "הס" בפתח- תקוה ובבית הספר התיכון "ברנר". היה פעיל בתנועת "הנוער העובד". בהיותו בן שש עשרה עבר ללמוד בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל", משם התגייס לפלמ"ח ולאחר מכן חזר וסיים את לימודיו בשנת 1950. בפלמ"ח שרת בגדוד הראשון של חטיבת יפתח, יחד עם חבריו להכשרת גבע. בפברואר 1950, עם תום לימודיו יצא לסיורים ברחבי הארץ כשהוא סוקר וממפה את קרקעותיה. ובשנת 1951, בעקבות פרויקט מיפוי קרקעות הנגב ותכנון לפיתוח מקורות המים, הצטרף לקבוצת מקימי שדה בוקר. הוא המשיך לעסוק בעבודות מיפוי הנגב כחבר באגף לשימור הקרקע של משרד החקלאות. איתן הצטיין בהליכה כסייר, והשתוקק להכיר מקומות ואזורים חדשים. ביום חמישי, ט"ז באלול תשי"ג, 27.8.1953, במהלך טיול הרפתקני אליו הצטרף נהרג. איתן היה בן 22 בנופלו. הותיר הורים ושני אחים, ניר וחגי. אחיו של איתן, ניר, קרא לבנו שנולד – איתן.
נועם ברנע ז"ל
סיפור נפילתו של נועם: העלייה האחרונה של נועם ללבנון התבצעה כשבועיים לפני השחרור. הוא לא היה חייב בה, אך הרגיש חובה מוסרית לעלות וללוות את הצוות הצעיר והבלתי מנוסה, ולקחת על עצמו את האחריות לפעילות המבצעית. ביום כ"ו בניסן תשנ"ט (12.4.1999), בשעה 16:29, נפל נועם במהלך פעילות מבצעית בלבנון, חמישה ימים בלבד לפני תום שירות הקבע שלו ושחרורו מצה"ל. צוות היחידה התבקש לבדוק זירת מטעני חבלה שהתפוצצו במהלך פתיחת ציר מספר ימים לפני- כן סמוך למוצב הבופור. הכוח לא היה מודע לעובדה כי בדרך אל הזירה, במרחק עשרות מטרים ספורים מן המוצב הניחו אנשי החיזבאללה מטענים בחסות החשכה. נועם, שנטל על עצמו את הפיקוד על ביצוע המשימה, עצר זמן קצר לפני נפילתו והסיג לאחור קבוצת חיילים שהיו בעקבותיו, ובכך מנע אסון גדול אף יותר. על דש חולצתו ענד כפתור שנתנה לו אימו טרם צאתו: "לצאת בשלום מלבנון". בן עשרים-ואחת היה בנופלו. רב סמל נועם ברנע הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
האנדרטה :האתר הינו מצד ארכיאולוגי מהתקופה הביזנטית. שיקומו של האתר נעשה בעזרת משפחת הנופל, אשר רצו להנציח את זכרו באמצעות מפעל חינוכי שישקף את הוויתו כאדם אוהב טבע וטיולים וכאיש ידיעת הארץ. בחזית האתר סלע אבן גדול ובהיר בו מוטבעת פלטת ברזל כהה. על הפלטה רקועים פרטי הנופל ולצידם, באותיות שחורות, כתובת: "האתר שוקם בסיוע משפחת ברנע וחברים לזכרו של נועם אהובנו, שנפל בלבנון בכל יפעת זיו עלומיו בערב יום השואה והגבורה 12.4.1999". ההנצחה ביוזמת משפחת הנופל ואנשי מדרשת בן-גוריון. בוצעה בשנת 2000 בשיתוף רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות.
אודות נועם ברנע, ז"ל: נועם היה איש אוהב טבע, טיולים וידיעת הארץ, והתבונן בעניין עצום בכל פרח ולטאה, תוך שהוא חדור מוטיבציה להקדים את כולם, ולהגיע ראשון ליעד הבא. לימודיו החלו בבית-הספר היסודי 'סירקין' בחולון. ובהמשך התקבל לכיתת המחוננים של בית-הספר 'א.ד. גורדון' בחולון. כבכל מקום שהגיע אליו, השתלב נועם גם כאן בקלות ובמהירות. השתתף בחוגי העשרה שונים – שחמט, טניס, כתיבה יוצרת, ספורט ועוד. עם סיום בית-הספר היסודי המשיך נועם לבית-הספר התיכון 'אילון' בחולון. חייו התנהלו באינטנסיביות עצומה. נוסף ללימודיו בבית-הספר, היה פעיל ביוזמות בית-ספריות וכן בנוער 'מרץ', היה חניך ואחר-כך מדריך בתנועת הצופים בחולון, השתתף בחוג סיור של החברה להגנת הטבע, שיחק כדורעף חופים, עשה סנפלינג, עסק בצלילה ובילה עם חבריו הרבים. הוא התפתח לעלם חמודות, נער יפהפה עם תאווה גדולה לחיים, שחוש הצדק שלו בהיר ומחודד, בסוף יולי 1995, התגייס נועם לצה"ל, התנדב לקורס טיס אך נפסל אחרי ה'צ'קים'. בעקבות אחיו הגדול, ביקש גם הוא להתקבל ליחידה לסילוק פצצות, יחידה יוקרתית בצה"ל. לאחר שסיים בהצלחה את קורס ההכשרה ליחידה, והפך ללוחם ביחידה לסילוק פצצות, היה נועם גאה מאוד וחדור מוטיבציה. משקלו ויוקרתו ביחידה טיפסו ועלו עם הזמן. נועם ניחן בתכונות רבות אשר סייעו בידיו להיות דמות דומיננטית בפלוגה וביחידה כולה. מהן – כריזמטיות, יכולת אישית גבוהה, שאיפה לשלמות והקרנת ביטחון עצמי לסביבה כולה. בתפקידו כלוחם ביחידה, בלט נועם במקצועיותו ובנחישותו לבצע את המשימות אשר הוטלו על היחידה ועליו, תוך גילוי אחריות רבה.
נקודת מפגש לסיור אופניים מודרך: חניון הרועה
למגיעים עצמאית: מצד צין – כ-200 מטר מדרום לחנייה
English | עברית