אחד הדרכים הטובות ביותר לגלות את הסודות הנסתרים של פתחת ניצנה היא דרך הרגליים, ולכבוד הטיילים הסקרניים, נולדו שני שבילים היוצרים מסלול מעגלי ומודולרי.
נקודת התחלה מומלצת: חמוקי ניצנה (בווייז: "חמוקי ניצנה") – ישנו שילוט ורחבת עפר בצמוד לכביש.

מחמוקי ניצנה לחורשת ניצנה (שביל אדום חדש, מצפון לחמוקי ניצנה) מהחנייה נפנה לכיוון צפון, ונחצה את הכביש שעליו הגענו. נתחיל לצעוד על "שביל יוסי יפה", שאותו נעזוב לאחר כ300 מטרים, כאשר השביל האדום פונה לכיוון צפון מזרח. השביל עובר בין וודאיות בראשיתיות, מלאות צמחייה מדברית הודות לטראסות העתיקות שעדיין מתבלטות בנוף. שימרו על עיניים פקוחות – ברי המזל יוכלו לראות צבאים, ארנבים, ואפילו פראים.

בחלקו האחרון של המסלול תעברו בצמוד לפסלי נתיב השלום של האמן דני קראוון – זוהי סדרה של 88 עמודים עליהם חרוטה המילה "שלום" בשפות המאפיינות את העמים השונים שעברו לאורך הדרך הקדומה העוברת בניצנה, מהשומרית והמצרית העתיקות ועד שפות ימינו – עברית, אנגלית וערבית.

מחורשת ניצנה למערת ניצנה (שביל כחול קיים) – השביל עובר דרך חווה חקלאית קדומה משוחזרת, שפעלה בתקופה הביזנטית. השחזור התבצע בשנות ה90 שיתוף פעולה בין קק"ל וקהילת החינוך ניצנה. מערכת מתוחכמת של טרסות ומגלשי מים מנצלים אירועי גשם מקומיים להשקיית הבוסתן. במקום סככה עם צל – מקום מושלם לעצירת קפה.

ממערת ניצנה לחמוקי ניצנה (השביל השחור) – כ-300 מטרים מהכביש על השביל הכחול לכיוון דרום יש מפגש עם השביל השחור החדש. במקום תמצאו גם את מערת ניצנה – מחצבה סלע קירטון ענקית שככל הנראה פעלה בעיקר בתקופה הביזנטית. המחצבה הנטושה שימשה בתקופת מלחמת העולם הראשונה כמחסן תחמושת, ובעבר הקרוב שימשה מחסה לצאן. לנו היא תוכל לשמש מקום מוצל למנוחה קצרה.

בהמשך הדרך נעלה לראש ניצנה, אחת הגבעות הגבוהות באזור, ממנה נוכל להשקיף 360 מעלות סביבנו. השביל יורד וממשיך לכיוון מערב, לאורך ערוץ נחל ללא שם, ובו טראסות חקלאיות קדומות מהתקופה הביזנטית. מכאן, השביל יקח אותנו לאחד התצפיות היפות שיש במרחב – מצוק מעל גבול מצרים.

כאן השביל פונה צפונה ואיתו נגיע לחמוקי ניצנה – נקודת ההתחלה והסוף. חמוקי ניצנה הם למעשה מחשופי קרטון חלקים ובוהקים, המייצרים נוף ציורי, עגלגל ורך.

אחרי סיבוב כזה בטח יפיתח לכם התיאבון. מומלץ בחום לנסות את אחד מבתי הקפה או ההמסעדות שבאזור.